הם מוסיפים טעם מסתורי ועשיר לכל מנה, ושלובים בהיסטוריה, תרבות ומסורת. קבלו 7 תבלינים שכל חובב בישול חייב שיהיו לו במזווה. וגם: למה הפלפל לא אנגלי והקינמון אינו קינמון?

כמו שבכל מטבח חייבים סירים, מחבתות, קרשי חיתוך וסכינים טובים, כך כל בשלן שמכבד את עצמו צריך להכיר ולעבוד עם תבלינים: פצצות קטנות של טעם וריח שיכולים לקחת אתכם למחוזות קסומים וארצות רחוקות בלי לצאת מהבית. ההתלבטות הייתה קשה, ולבסוף החלטנו על שבעת התבלינים שכולם חייבים אצלם במזווה (מלבד מלח ופלפל כמובן, כשלאחרון גם הקדשנו כתבה משלו).

כמון

קווים לדמותו: הכמון הוא בן למשפחת הסוככיים, מה שאומר שהוא קרוב משפחה של הפטרוזיליה, הכוסברה, השמיר והגזר. יותר מכל הוא מאופיין בטעם אדמתי ייחודי ועמוק, והוא חביב הקהל במטבחים של ארצות ערב, בדגש על אזור המגרב: מרוקו, אלג'יריה ותוניס, וגם במזרח הרחוק, בעיקר בהודו - שם הוא מצטרף לתערובות תבלינים מפורסמות כמו הגאראם מסאלה. בארץ זהו אחד התבלינים הפופולריים ביותר - בין חמשת התבלינים שקונים פה הכי הרבה.

צורות בהן זמין: זרעים שלמים (שהם בת'כלס פרי מיובש) או טחון.

קינמון

קווים לדמותו: הקינמון יוצא דופן בקרב בתבלינים מכיוון שהוא אינו זרע, שורש או פרי מיובש כמו חבריו לכתבה, אלא קליפת עץ מיובשת של צמח אסיאתי (אזור סין-סרי לנקה). הוא משמש למאכל ולפולחן מזה אלפי שנים ואפילו מוזכר בתנ"ך, בהקשר של מיני הקטורת ששימשו את עבודות הפולחן בבית המקדש. שימו לב שהקינמון שאתם מכירים אינו קינמון אמיתי, אלא צמח דומה לו שנקרא קשיה (cassia). הקינמון האמיתי הרבה יותר עשיר ופרחוני (באמת! לא מתפלצן עליכם), אבל הקשיה מוצלחת בפני עצמה.

צורות בהן זמין: מקלות או טחון

הוא משתלב במנות כמו: איפה לא? הוא חלק חשוב בתערובות תבלינים כמו בהרט וראס אל חנות, הוא משמש לתיבול בשר, במטבח הערבי נוהגים לעטוף סביב מקלות קינמון קבבים עסיסיים, הוא מחמיא לטעים המתוקים של הדלעת, הדלורית והבטטה, ובקינוחים הוא מתחבר מצוין עם שוקולד, תפוחים וכמובן סחלב חם.