פסיקה מעניינת במיוחד של בית המשפט המחוזי מרכז (הש' סטולר) מאשרת תכנון מס לפיו קרקע נמכרה בפער הזמנים שבין פרסום התכנית לבין מועד תחילתה, וקובע כי לפי הוראות החוק, המוכרת אינה חייבת בתשלום ההיטל.
העובדות: העותרת היתה בעלים של מקרקעין ברחובות אשר על חלקם אושרה תכנית להקמת פארק תעשיה חדש. התכנית אושרה ופורסמה ביום 22.10.15 וארבעה ימים לאחר מכן התקשרה העותרת בהסכם למכירת זכויותיה למכון וייצמן למדע.
העתירה הוגשה בגין סירוב העיריה להנפיק לעותרת אישור עיריה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, כאשר העיריה התנתה מתן האישור בתשלום היטל ההשבחה בגין התכנית החדשה. העיריה טענה עוד כי המדובר בניסיון להתחמק מתשלום היטל השבחה בגין התכנית, שכן בשלב המימוש הבא, צפוי מכון ויצמן לטעון כי הוא זכאי לפטור מהיטל השבחה כמוסד ציבור (על פי סעיף 19 (ב) 4 לתוספת השלישית לחוק התו"ב).
בית המשפט פסק כדלקמן:
בהתאם להוראות סעיף 4(7) לתוספת השלישית לחוק "השומה תיערך ליום תחילת התכנית".
יום תחילתה של תכנית, הוא המועד הקובע להיווצרות ההשבחה, הוגדר בסעיף 119(א) לחוק כחל "בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון."
הוראות אלו פורשו גם ברע"א 3002/12 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' אליק רון, שם נקבע:
"כאשר מקור ההשבחה הוא באישור תכנית הרי שבין אירוע המס (אישור התכנית) לבין המועד הקובע (תחילת התכנית) קיים פער זמנים קטן (15 יום מיום פרסום ברשומות של אישור התכנית)."
לפיכך, לשון החוק הברורה וההלכה הפסוקה תומכת בגרסתה של העותרת. המועד הקובע לתחולת היטל ההשבחה, הוא בתום 15 ימים מיום פרסום ההודעה ברשומות על דבר אישור התוכנית.
מאחר שהתוכנית אושרה ופורסמה ביום 22.10.2015 (אירוע המס), יום תחילתה של התכנית הוא ביום 6.11.2015, והוא המועד הקובע לעניין החבות בהיטל השבחה. מועד זה מאוחר לחתימת הסכם המכר והעברת הזכויות מהעותרת ועל כן מי שחייב בהיטל הוא מכון ויצמן, במועד המימוש העתידי.
בית המשפט התייחס גם לטענות לתכנון מס ולצדק חלוקתי וקבע:
"אין ספק, שהעותרת ומכון ויצמן ניצלו את פרק הזמן הנזכר בהוראת סעיף 119 לחוק התכנון והבניה, כדי לחתום על הסכם המכר, כך שזה ייחתם, עובר למועד תחילתה של התכנית, שהוא המועד הקובע ליצירת החבות בהיטל השבחה. אינני סבור שיש בכך תכנון מס "לא לגיטימי" או פסול.
העותרת ניצלה את פרק הזמן המוקנה בחוק, כדי להימנע מתשלום ההיטל. המדובר בתכנון מס הגיוני ואפשרי, בחסות הדין. מה גם, שאין בהוראת סעיף 119 לחוק התכנון והבנייה כל סייג בקשר עם העברת זכויות לאחר אישור התכנית ובטרם נכנסה לתוקף. לשון החוק גם לא מותירה פתח לפרשנות אחרת."
..."הלכה למעשה, המחוקק איפשר לבעלי מקרקעין למכור את זכויותיהם לפני כניסתה לתוקף של התכנית ובכך לכלכל את צעדיהם, כשהם יודעים על החיובים הצפויים מכוח התכנית. ככל שהמחוקק ימצא לנכון, בסמכותו לשנות את הוראות החוק, כפי שעשה במקרים אחרים בהם נמצאה "פרצה" המאפשרת לחמוק מתשלום מס."
עתמ (מרכז) 56451-02-16 דינה שולץ נ' עיריית רחובות (31.1.17)
